יוצא לי די הרבה ללוות חברות משפחתיות, ודבר אחד צריך לומר כבר בהתחלה – זה לא פשוט. ממש לא פשוט. אהבה וכסף זה מקור לבומבה של קונפליקטים, אבל מצד שני לעסקים האלו יש הרבה מאוד יתרונות.
וזה לא מקרי של- 750 העסקים המשפחתיים הגדולים בעולם יש מחזור מכירות של 9 טריליון דולר. כן זה לא טעות. מבין העסקים הגדולים ביותר בעולם יש לא מעט עסקים משפחתיים.
די הופתעתי לגלות שהעסק המשפחתי הגדול ביותר בעולם הוא וולמארט. אבל ברשימה הפותחת יש גם את פולקסוואגן, Tata ההודית, Berkshire Hathaway, וגם חברות טכנולוגיות כמו קומקאסט ו- Dell.
ה- 750 האלו מעסיקים לא פחות מ- 30 מיליון עובדים ברחבי העולם, בעיקר ארה"ב, אך גם גרמניה והמזרח.
בשלב הזה אני חייב לעצמי משהו - להתוודות מדוע אני כותב על זה. כשצפיתי בסרט על טל רמון ("עוד לא נגמר – טל רמון"), האנדרדוג במשפחת רמון, ומה הוא עובר לאורך נקודות של שכרון חושים משפחתיים, כמו אבא בחלל ואח שהולך עם המורשת להיות טייס קרב, דרך האסונות הנוראיים, וכל זה נראה כאילו עובר לידו. שכחו אותי, מה איתי.
מה שהרגשתי, עד כמה שזה נורא לומר, הוא שלאחר שחלף קצת זמן מאז קרות האסונות של המשפחה, מוות של בני משפחה דומיננטיים כמו אילן, אסף וגם רונה, סוף סוף לטל יש מקום לנשום.
ועד כמה היה קשה לו להיות המוזיקאי, הטיפוס הרגיש, קצת כפוף, ללא מגננות, במשפחה הכל כך חזקה הזו.
ובאמת משפחה זה דבר מורכב. בית ועוגן מצד אחד, אך בצד כל האהבה, אין קונפליקטים יותר גדולים מאשר בתוך המשפחה.
ואם משפחה זה מורכב, מה קורה בעסקים משפחתיים? הרבה יותר מסובך. דמיינו לעצמכם את סבא, אמא והאחות הקטנה המעצבנת שלכם יושבים יחד בישיבת דירקטוריון, אפשר בכלל לראות תמונה כזו?
מה שמדהים הוא, שלמרות ואף על פי הבלתי אפשריות הזו, חלק גדול מהכלכלה מורכב מחברות משפחתיות שמצליחות יותר מהממוצע.
איך זה קורה?
עד כמה זה מסובך לשבת עם אבא בישיבת הנהלה?
יש אמרה שאומרת – האבא בנה, הבן ממשיך והנכד הורס.
והסטטיסטיקות אומרות את אותו הדבר, רק 3 מתוך 10 עסקים משפחתיים שורדים את מעבר הדור הראשון, ורק 1 ל- 10 שורדים את מעבר הדור השני.
למה זה כזה מורכב? 6 דוגמאות:
המורשת של סבא. בשונה מחברות שאינן משפחתיות, הרוח של הדור הישן שהקים את עסק, חיה ובועטת בכל ישיבה ובכל קבלת החלטה ניהולית, גם אם עברו כמה דורות. זה הקארמה של העסק, העבר, שנוכח בכל עת. "בשתי ידיים מיובלות הוא בנה את העסק, עקב בצד אגודל", אומרת אמא. אבל עכשיו לבנה אחרי לבנה, זה לא בהכרח עובד, וצריך לרוץ מהר. אז גם אם סבא כבר לא איתנו עשרים שנה, איך לעזאזל עושים את השינוי הנדרש?
מי אוהב אותך יותר ממני. הפיל הלבן בכל משפחה, החומר האפל שאף אחד לא מדבר עליו, אתם אוהבים אותו יותר ממני. מה קורה כשזה מתערבב עם עסקים? כל החלטה לתת אחריות לבן משפחה אחד במקום אחר, פתאום הממותה הלבנה הזו צצה, אני באמת פחות טוב לנהל את מערך השיווק, או שאתה אוהב אותו יותר??
תסביך אדיפוס. בתת מודע, כך לפי פרויד, אנחנו, הבנים, מפתחים בגיל מוקדם תשוקה מינית לאמא. התחרות הזאת עם האב על אהבת האם, מביאה שני דברים, פחד של הילד שהאבא יסרס אותו, ואולי, מחשבות של האבא על המתחרה הקטן שכדאי באמת לעשות לו את זה. ואז, 30 שנה אחרי, יושבים בחדר גדול, עץ מהגוני, 20 משתתפים בישיבה מכריעה, והוא, הקטן, פוצה פה, מעיר הערה, מבחינת אבא היא לא במקום והמבט לא מסתיר זאת. ואצלו מופיעה תמונה, הוא בגיל 4, וגם אמא בתמונה.
להעביר את הכתר לבת. מבחינת האבא זה יותר קל מאשר להעביר את מושכות הניהול לבן, בייחוד הבכור. ראה תסביך אדיפוס לעיל. אבל האם זה הכי טוב לחברה, העובדים ובעלי המניות??
זה לא פייר. יש לי תמונה כזו בראש, בגיל קטן, בערך 10, אחת הדודות הזקנות הרחוקות שלפה חפיסת שוקולד ונתנה לנכדים שלה, בלי לתת לי אפילו קובייה אחת. קין והבל זה לא רק סיפור תנכי, אלא קודם כל סיפור משפחתי על תחרות על אהבת אבא. למי ניתנת הבכורה? וכשזה נמצא בעסקים, והבן של האחות הקטנה מתגייס לכוח וצריך לקבוע לו שכר, אז 20 אלף זה לא יותר מדי? הפיל שוב מופיע.
החלפת המקל. זה הכי עדין ומסובך, למי מעבירים הלאה את ניהול העסק המשפחתי. האם כמו לואי ה- 14, לא מתכננים כלום מראש, ומשאירים אדמה חרוכה? או מתכננים, והבעיה היא שצריך לבחור, ומה קורה עם אלו שלא בחרו בהם?
המטען המשפחתי, הדמות הבלתי נראית הזאת שלא מחמיצה שום ישיבה, ומצד שני הקושי להתמודד איתה, מביא להרבה בעיות בניהול ארגון משפחתי, כמו חוסר יכולת להפריד בין משפחה לעסקים, לחץ להעסקת בני משפחה למרות שאין להם את הכישורים הנדרשים, תרבות ארגונית לא פורמלית שמשאירה עמעום, קושי בקביעת מנגנונים לחלוקת רווחים, קושי להחליט מי יהיה המנכ"ל הבא או החלטות לא הגיוניות כמו בשום מקרה לא מוכרים את העסק.
אבל זה גם יכול להיות נכון לכיוון השני, למשל מה קורה כשבארוחת ליל הסדר מדברים על מי הביא הכי הרבה לקוחות בשנה החולפת?
איך בכל זאת עסקים משפחתיים נחשבים כמוצלחים?
כנראה שאין לזה תשובה אחת יחידה, אך מתוך הניסיון שלי בעבודה עם הרבה חברות כאלו, חלקם ממוצבות הכי גבוה בשוק, ומנוהלות בצורה מאוד יעילה עם תרבות ארגונית יזמית, יש שני גורמים משמעותיים שמאפשרים את זה:
האחד – כשאנחנו בעסקים, העסק קודם לכל.
גם עם כל המטען של הסבא והסבתא, כשהרגל עוברת את מפתן הכניסה למשרדים, אמנם אי אפשר להעלים את כל מה שגדלנו עליו, אבל כן אפשר לקבל החלטה שבעסקים פועלים רק מתוך החלטות לטובת העסק. לא תמיד זה פשוט, אבל ממה שראיתי, זה פיל אחר שיושב שם בכל ישיבה וטוחן את האמרה הזו שוב ושוב עד שהיא מתקבעת אצל כל בני המשפחה.
השני – בן המשפחה שמוביל את הארגון, לרוב האבא, הוא דמות חזקה עם אוטוריטה כלפי שאר בני המשפחה. במקרה של קונפליקט, יש מי שמחליט, משפחה זה לא דמוקרטיה. לטוב ולרע. כשידוע שכל סכסוך בחברה יגיע בסוף לאבא, ופחות או יותר יודעים מראש מה הוא יחליט, אז גם חלק מהקונפליקטים נמנעים מלכתחילה. כמו ילד שיודע מראש שלא יקנו לו אופניים, אז חבל לנדנד.
סיכום
בעבודה שלי כיום אני עובד גם עם חברות משפחתיות, למכירת החזקותיהם בעסק המשפחתי או הכנסת משקיע. כמעט תמיד ניתן לראות עמוק בעיניים השתקפות של הסבא או האבא שבנו את העסק, ולא בטוח שזה מה שהם היו רוצים.
לרוב אלו חברות מאוד מוצלחות, כשדורות שתיים או שלוש לקחו את המורשת לכיוון הנכון, תוך אימוץ תרבות ניהולית שתואמת את הערכים המשפחתיים של הדורות הקודמים.
לעיתים הבעיה היא שיש במבנה הניהולי של החברה אחידות בדרך החשיבה על כיווני ההתפתחות של הארגון, מעין מטען גנטי שמעודד הומוגניות על חשבון נתינת מקום לדיברסיפיקציה בהעלאת רעיונות וקבלת החלטות.
עד כמה שזה יכול להפתיע, יש לא מעט בעלים של חברות כאלו שלא ממש מאמינים שיש מישהו שיהיה מוכן להיכנס ולרכוש את החברה. אני חושב שבמידה מסוימת ההבנה המוטעית הזו נשענת על המורשת המשפחתית.
אבל דווקא עסקים כאלו, הם יעד אטרקטיבי לקרנות פרייבט אקווטי וגם משקיעים אסטרטגים שמאמינים שניתן לעשות בחברה הרבה יותר.
- - - -
שתמשיכו לצמוח,
אסף רבקאי
