סוף לפקקים באמצעות עבודה גמישה

בעקבות בקשת חבר הכנסת חנא סוייד, מרכז המידע והמחקר של הכנסת פרסם ב- 2015 נייר שמטרתו הצגת פתרונות לא תחבורתיים להקלת הגודש בכבישים בשעות השיא.

המקור לבקשה הוא ברור – עוד כבישים, אוטובוסים ורכבות לא יפתרו את בעיית הפקקים.

אם מישהו חשב שזו תובנה חדשה, אז לא.

יהודה אלבז, מנהל אגף בכיר תחבורה ציבורית במשרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, במצגת מ- 2012:

"הגודש בדרכים צפוי לגדול משמעותית לכדי כשל כללי של רשת הכבישים העורקית במטרופולין בשעת שיא בוקר. עד 2030 כל נוסע ברכב צפוי לבזבז מעל 60 דקות נוספות בממוצע ביום בכבישים בגין הגודש".

משרד התחבורה ידע כבר לפני 7 שנים לאן זה הולך. וזה קרה הרבה יותר מהר ממה שחשבו.

המסקנות מהעבודה של יחידת המחקר בכנסת הן שיש לשקול פתרונות כגון עבודה מהבית ושעות עבודה גמישות. העבודה בחנה הסדרים כאלו שנעשו במדינות אחרות, אך למרבה הצער נראה כי הבחינה הייתה של חלופות ישנות (משנים 1979, 1988, 2009 ו- 2014) שלטענת מחברי המחקר לא הציגו באופן מובהק שיפור בעומסי התנועה כתוצאה מעבודה גמישה.

המסקנה של המחקר ידועה מראש לאור זה שלפני 30 ו- 40 שנה העומסים בכבישים, גם בעולם, היו מינוריים. לא ברור למה הם לא בחנו הסדרים חדשים במדינות כמו פינלנד או אוסטרליה (יוצג בהמשך).

מה קרה מאז?

ב- 2019, שאלון של אתר וואלה הופנה למפלגות המתמודדות בבחירות – איזה פתרונות אתם מציעים לבעיית התחבורה:

מפלגת כולנו ציינה כי "תפעל גם לקידום תחבורת העתיד, דוגמת קידום הכנסת רכבים אוטונומיים עם הגעתם לבשלות, שיאפשרו הקטנת מספר כלי הרכב הפרטיים על הכביש, ותחבורה ציבורית בקווים דינמיים על פי ניתוח ביקושים בזמן אמת תוך שימוש ב-big data".

• מחשבה בכיוון הנכון, לא בטוח עד כמה פרקטי בטווח הקצר.

מפלגת העבודה ציינה כי היא "רואה חשיבות עליונה בשינוי סדרי העדיפויות של משרד התחבורה, כך שעיקר התוכניות ימוקדו בשיפור מערך התחבורה הציבורית".

• לא משהו, כבר ידוע כי עוד סוסים לא יפתרו את הבעיה.

זהות – "הפתרון שלנו לבעיות הפקקים ועלות הרכב בישראל מבוססת על כמה אלמנטים - ראשית, נרשה בארץ פעילות של חברות כמו אובר וחברות לנסיעה שיתופית. שנית, נאפשר הפעלה של תחבורה המונית בבעלות פרטית - כלומר חברות אוטובוסים, מיניבוסים וטרנזיטים בבעלות פרטית שפועלים עפ"י הביקוש של הלקוחות ולא עפ"י תכנון מרכזי של המדינה - מבחינת מסלולים, שעות פעילות (כולל בשבת), תדירות וכו'. לבסוף, אגרת גודש שתחליף את מסי הרכב ומסי הדלק תשיג מטרה משולשת - תוריד את מחירי הרכב, תעלים את הפקקים, ותפעל לטובת אלה שנוסעים בתחבורה הציבורית (כל הפקקים ייעלמו) ולטובת הפריפריה (מחירי הרכבים יצנחו ואגרת גודש תהיה נמוכה כי הרי יש פחות פקקים בפריפריה)."

• הרבה פתרונות, שום דבר לא צפוי לעזור באמת. להוריד את מחירי הרכב?? להעלים את הפקקים?? עפתם גבוה.

כחול – לבן התייחסו בין היתר ל- נתמרץ חברות לאפשר לעובדיהן לעבוד יום בשבוע מהבית ולהנהיג שעות עבודה גמישות.

• רק סיסמאות, מה עם תכנית??

שאר המפלגות – נאדא – אין מענה בשלוחה המבוקשת.

הסדרי עבודה גמישים

ידוע כבר כי עוד אוטובוסים, כבישים ורכבות – כסף לפח, כשעוד ועוד אנשים משתוקקים להגיע למרכז העיר.

יש שמציעים לנהל את הביקוש דרך מקל (אגרת גודש) או גזר (סובסידיה למי שיישאר בפיג'מה עד 10:00). ספק רב אם שיטות כאלו באמת יביאו לשינוי משמעותי.

אבל ישנה חלופה נוספת, במובן מסוים זה להחליף את התקליט שהתרגלנו לשמוע ב- 50 שנה האחרונות, דבר שהוא לא הכי נעים.

האם הסדרי עבודה גמישים, של עבודה מהבית או במקום אחר אך לא במשרד, יכולים לפתור את העניין? וגם על הדרך לעשות את כולם יותר מרוצים ועם יותר כסף בכיס?

הסדרים כאלו הם חדשניים יחסית, ויש כלפיהם ביקורת שזה לא עובד כמו שצריך.

עובד במשרד הוא לא כמו עובד בבית. הפרודוקטיביות יורדת. זו טענה של חלק מהמעסיקים.

אבל יש כמה מדינות, וביניהן אוסטרליה, פינלנד ולאחרונה גם אנגליה, שמקיימים את אותו הסכם לא כתוב שמאפשר לעובדים לעבוד באופן חלקי לא מהמשרד, עם אמון הדדי שזה רק יעשה טוב לשני הצדדים.

ולאחרונה יש גם מחקרים שמראים שתהיה לזה השפעה משמעותית על הפחתת העומס בכבישים.

וזה די ברור, כי הסטטיסטיקות הן מובהקות בעניין זה – רוב מי שמגיע בבוקר למרכזי הערים עושה את זה לשם עבודה.

תשנה את הרגלי העבודה – תשפיע על הפקקים.

אבל משום מה החלופה הזו לא נבחנה.

איך זה עובד בעולם? ראו להלן.

הקייס של מלבורן, אוסטרליה

עיר שהאוכלוסייה בה צומחת בקצב גבוה, ותוך עשור צפויה לעקוף את סידני. נחשבת לעיר הצפופה במדינה.

והאוסטרלים, שלא כמו חלק מהמדינות, לוקחים ברצינות כאשר העיר שלהם מאבדת את הבכורה לווינה, במדד העיר שהכי ראוי לגור בה ברחבי העולם. אחת הסיבות לירידה בדרוג היא עלייה בצפיפות והפקקים.

האוסטרלים ניגשו לבעיה קודם כל באמצעות מיפוי החלופות לפתרון, כשברקע מהדהדת האמירה הידועה – בשביל להפיג פקקים צריך עוד כבישים ואמצעי תחבורה ציבורית.

האם זה נכון? האוסטרלים שאלו את עצמם, ונברו במה שקורה מעבר לים הגדול וגילו ממצא מעניין, מחקר אמריקאי מ- 2009 שקבע בצורה ברורה כי לסלול עוד כבישים ולהוסיף עוד כמה אוטובוסים וקווי רכבות לא משפיע על העומס בכביש.

אבל האוסטרלים הם לא מהחבורה שמתאהבת במבט ראשון, וחיפשו עוד עדויות, ומצאו מחקר חדש אצלהם בבית, עם אותה תוצאה – הגדלת ה- Capacity בכבישים זה לא פותר את הבעיה (בערים הצפופות).

לכן הם פנו לכיוון אחר, רגע יש שני צדדים למשוואה – הצע וביקוש, אם אי אפשר לפתור את הבעיה דרך הגדלת ההיצע, מה עם הביקוש?

אחרי Brain Storming שהעלה עשן לא לבן, החליטו להסתכל על פתרון שנזנח עד כה במרבית המקומות – שעות עבודה גמישות.

הכוונה להסדרים שיאפשרו לעובדים גמישות במספר שעות העבודה, התפלגות על פני היום, והמיקום בו הם יעבדו.

האוסטרלים עובדים מסודר. צריך קודם כל לשאול את האנשים ומזה להמשיך את הבחינה. כך סקר שנערך ב- 2015 בקרב 470 מעסיקים במדינה מצא כי הכלי מספר אחד לשימור עובדים הוא – שעות עבודה גמישות, שיעור של 38%, לעומת רק 20% שציינו את גורם התגמול.

גם בסקר שנערך בקרב 263 עובדים במלבורן המועסקים בעשר החברות הגדולות בעיר התקבל ממצא דומה – הגורם העיקרי במקום העבודה שיעשה אותם מחויכים הוא עבודה גמישה. העובדים גם מעריכים כי יוכלו לעשות את מרבית משימותיהם מהבית או במקום אחר לא במשרד.

העובדים ציינו בסקר כי רובם נמצאים כבר באיזשהו הסדר של עבודה גמישה, בעיקר עבודה מהבית או במקום אחר מרוחק ממקום העבודה, בממוצע של 1.1 ימים בשבוע. 83% מהם רוצים או היו רוצים להיות בהסדר גמיש. רק 2% חושבים שלא יוכלו לבצע את עבודתם מהבית או מקום אחר. 58% מעריכים שיכולים לבצע לפחות חצי מהמשימות מחוץ למשרד.

ההערכה בקרב מבצעי הסקר היא שהתיאבון לעבודה גמישה, הן בקרב העובדים וגם המעסיקים, ילך ויגדל ככל שיאומצו הסדרים מסוג זה, וגם כתוצאה מכניסת דור המילניאלס לעולם העבודה בהיקף גדול יותר, ההערכה היא שעבודה גמישה תפורה עבורם במדויק.

במספרים – אם במקום לעבוד מהבית בממוצע 1.1 ימים בשבוע, זה יהיה 5 ימים בשבועיים, ההערכה היא שמספר האנשים שיגיעו בכל יום למלבורן יקטן מ- 572,000 ל- 440,500 (ירידה של 23%).

מה ההשפעה של זה על הצפיפות – כלל אצבע ממחקר של חברת הייעוץ האוסטרלית NMRA אומר שירידה של 5% בכמות הנוסעים גוררת עלייה של 50% במהירות הנסיעה (גם אם זה מ- 30 קמ"ש ל- 45).

כלומר על מנת ליצור שינוי משמעותי, לא חייבים לחזור 50 שנה אחורה למצב שיכולת לטוס בכבישים גם ב- 8:00.

מקומות אחרים בעולם

פינלנד היא מובילה בעולם באימוץ עבודה גמישה.

כפי שפורסם ב- BBC, בחור אחד, Miika Harkonen, עבד בחברת IT פינית שהעסיקה כ- 200 עובדים.

האקלים הפיני יכול להיות אכזר, וישנן תקופות לא קצרות של חושך במשך שעות רבות של היממה.

Miika ביקש מהבוס שלו בקשה די חריגה, בעונת החושך הבאה הוא רוצה לעבור למלגה, ספרד, ולעבוד מרחוק. חשוב לציין כי Miika מנהל תחתיו צוות של 20 עובדים.

הבקשה, גם אם חריגה, נענתה בחיוב, לא לפני ש- Miika העלה על הכתב את משימותיו ואופן הוצאתם אל הפועל, הרחק במלגה שטופת השמש.

לאחר שחזר להלסינקי, הוא ציין שההסדר עבד בצורה טובה מאוד, מעבר לציפיות. דרכי הקומיוניקציה אפשרו מגע שוטף עם העובדים, התנהלו שיחות ועידה, ונסיעות מפעם לפעם להלסינקי.

באותה התקופה אשתו של Miika הייתה בחופשת לידה, והזוג עם התינוק גם יכלו לנצל את הזמן הפנוי בספרד להליכות בטבע ותחביבים אחרים.

ב- 1996 עבר חוק שעות עבודה בפינלנד, המדינה הראשונה שאפשרה בחקיקה לעובדים להגיע לעבודה או לצאת ממנה עד 3 שעות מוקדם או מאוחר מהמקובל.

הצעת חוק חדשה שאמורה להיכנס לפועל ב- 2020, תאפשר לכל עובד במדינה לבחור בהסדר עבודה גמיש, משמע באילו שעות ובאיזה מקום הוא יבצע את משימותיו.

כדי שזה יוכל לעבוד, צריך שדבר אחד יקרה ללא סטיות – אמון. ופינלנד מחשיבה את עצמה כתרבות שמקדשת Trust. עובדים שיבחרו בחלופה הזו מתחייבים שלא לרמות או לנצל את מקום העבודה שאפשר שלהם לחיות חיים מאוזנים יותר.

הסדרים דומים מאומצים גם באנגליה.

איך השינוי הדרסטי בהרגלי עבודה משפיע? ישנם כבר מספר עבודות שבדקו את הנושא, עם מסקנות כי לא רק המוטיבציה של העובדים עולה, אלא גם הפרודקטיביות שלהם.

במקום שיש אמון וגם כללי המשחק נקבעים מראש, למעשה ישנו חוזה לא כתוב בין החברה לעובד שאומר - הציפייה היא שבעבודה מהבית הפרודקטיביות תהיה יותר גבוהה מבמשרד, בלי זה, ההסדר לא יעבוד.

ובאמצעות תכנון על, על ידי חקיקה או במודלים של עידוד החברות (ולא הנוסעים עצם) להטמעת הסדרי עבודה מהבית, ניתן גם להקל באופן משמעותי על העומס בכבישים.

סיכום

סביר כי השוק הפרטי, המעסיקים, לא ירימו את הדגל ויאמצו עבודה גמישה על מנת לפתור את בעיית הפקקים.

אני מעריך כי אם נעשה סקר בעניין, החברות יציינו כי הסדרי עבודה גמישה נשמע אמנם מעניין, אך התועלת עדיין לוטה בערפל, ולא הוכחה בפועל.

בסיטואציה כזו, כל עוד המעסיקים לא משלמים על עודף העלות לעובד של נסיעה האורכת שעה וחצי לעבודה, סביר כי אימוץ עבודה גמישה בישראל יהיה איטי, במידה ולא תהיה התערבות מלמעלה.

גם חדשנות לא תעזור כאן, אין סטארטאפ שיפתור את הבעיה.

ההתערבות הדרושה, לדעתי, היא דרך עידוד המעסיקים.

לעודד את העובדים, כמו שהוצע על ידי אורי יוגב, זה טיפה בים, יעלה הרבה כסף, וללא הסכמה עם המעביד זה לא יעבוד.

בשביל שזה יקרה צריך לבצע כמה פיילוטים עם מקומות עבודה גדולים של מאות עובדים.

כמה Success Stories יכולים להיות הגפרור שיצית את המהפכה.

- - - - - - - 

שתמשיכו לצמוח,

אסף רבקאי